תחרויות

סרט נוגע, שמעניק חוויה קולנועית שלמה ומכיל בתוכו מהלכים מפתיעים ומרגשים. מערכות היחסים בסרט מורכבות והמשחק מצוין. הוא חוזר לשורשים התרבותיים של הספרות והקולנוע הרוסיים. הסרט הזה הוא הישג.

בסרט נשמע קולו של יוצר אמיץ, המביא אל המסך רגעים קולנועיים מרשימים. הבמאי משחק במאזן הכוחות בין שני הנערים הצעירים, תוך הסתמכות על לוקיישן בודד. העריכה חכמה ורגישה. חשים את רוחו של היוצר לאורך הסרט, ואת התשוקה שמניעה אותו.

התסריט מצליח לגעת בחוויה אנושית אוניברסלית של זוגיות, אהבה ופרידה, ומשלב ציטוטים מתוך דיאלוגים לצד קול פנימי פיוטי של הגיבורה. הסרט והתסריט משקפים קול ייחודי ובשל של יוצרת מוכשרת.

סרט אינטנסיבי וסוחף, חזק מבחינה קולנועית ורלוונטי מאוד למציאות בה אנו חיים. הדימוי של הכלב החופר בחול נשאר איתנו הרבה אחרי שהסרט נגמר.

סרט עם בימוי שבטוח בעצמו. עולם הסרט אמין ועשיר והעריכה מדויקת ומחברת את כל המרכיבים לחוויה שלמה. מורגש שהיה כאן עורך חד שהתמזג טוב עם העולם שבמאית הסרט יצרה.

סרט עם עולם ז'אנרי בנוי היטב. הוא מצליח לזקק בכנות את עולמה של ילדה שמתמודדת עם פירוק המשפחה, בצורה קומית. ישנה תחושה של במאית עם עיניים בטוחות מאחורי המצלמה.

הסרט מציג קשר מרגש בין אם ובנה, ומצליח לעורר פחד ומתח לעתידן של הדמויות. הליהוק מצוין והמצלמה תופסת רגעים שראויים למסך הגדול.

סרט שמביא זווית רגישה וחשובה על אובדן ועל התמודדות עם שכול. נדב עדר, שמגלם את גיבור הסרט, אסי, מגיש משחק משובח, מדויק ונוגע, ומצליח להעביר את עומק הכאב באנושיות מרשימה.

טל דוידוביץ׳ מצטיין ביכולתו לטוות יחד את הפרטי והכללי. המציאות החיצונית, האקטואלית, הקשה, של ניהול המלחמה, חודרת אל תוך הקיום הפרטי, וההכרה בכך, שהדבר בלתי נמנע, נמצאת בבסיס הסרט. השם ׳בטן מלאה׳ ארוג במיומנות בעלילה

"התאהבנו בדמויות של ׳מנוע של אהבה׳, אהבנו את התסריט המקורי והשלם ואת הבימוי מלא הביטחון והבגרות ובמיוחד את הליהוק הנהדר של שתי הגיבורות. כל אלו יחד יצרו עבורנו חוויה שלמה, מצחיקה, מקורית ומרגשת מאוד".

״הגיבורה, פראמדיקית, מוצאת מפלט במקום היחיד שבו היא מרגישה שהיא באמת שייכת ולא כמו זרה: הצלת חייהם של אנשים אחרים, כדי שהיא אף פעם לא תצטרך להתעמת עם חייה שלה. אך ככל שהלחץ והתשישות נערמים, המסירות הבלתי מתפשרת שלה מתחילה לסכן את כל מי שסביבה. דרך השפה הקולנועית של הסרט, הקהל חווה את המציאות בדיוק כפי שהיא חווה אותה. ה׳טראנס׳ (או: המצב הטרנסנדנטלי / הנתק) הוא הרגע שבו היא ממשיכה לתפקד, אך חדלה מלהיות נוכחת באמת - וזהו המסע שאנו יוצאים אליו יחד איתה. בסצנת הסיום של הסרט, מתברר כי הטראנס שבו הייתה לכודה סיכן לא רק את עצמה, אלא את כל מי שסביבה. ׳טראנס׳ הוא חוויה קולנועית עוצמתית מבחינה רגשית וסוחפת (אימרסיבית), השואבת את הקהל עמוק אל תוך מצבה התודעתי של הגיבורה״.

״׳כפות בגן עדן׳ מספר סיפור ייחודי ששבה את לב חבר השופטים, בזכות דמויות מעוצבות היטב וגישה הומוריסטית לאתגר המורכב של יחסי אב ובנו. חבר השופטים מציין לטובה במיוחד את המיומנות הסיפורית הייחודית שמחזיקה את הקהל מרותק ומעורב עד לסוף המר״.

 ״מצאנו את הסרט ׳מאושרת ככל האפשר׳ מצולם באופן וירטואוזי וצנוע כאחד. אהבנו את השימוש במרחבים החד-פעמיים ובאור ואהבנו גם את הצורה שבה צולמו הפנים של הגיבורה. הכל יחד התחבר לרגעים קולנועיים בלתי נשכחים״.

״הסרט ׳השמש שקעה והתגלגלה׳ לוקח את הצופה למסע אמפתי אל תוך שנותיו הראשונות של ילד חירש. חבר השופטים התרשם במיוחד מעריכת הסרט, המאפשרת לקהל לשקוע לחלוטין בחוויה יוצאת דופן ומרתקת, אשר שואבת אותנו פנימה מתחילתו ועד סופו ושובה את לב כולם״.

 ״הסרט המצטיין עבורנו מצליח לשלב באופן טבעי ומדוייק הומור ורגש, באיזון שפועל על צופיו בקשת של רגשות מתחילת הצפייה ועד סופה. התסריט חכם ומגובש, המשחק המצוין של צוות השחקנים מעניק לדמויות עומק, אמינות ונוכחות, והבימוי מיוחד וחד. זהו סרט שלם, חי ונוגע ללב, שמוכיח כיצד רעיון מצוין וביצוע מקורי וייחודי יכולים להפוך סיפור קטן לחוויה גדולה. על כל אלה, צוות השופטות בוחר להעניק את פרס הסרט הטוב ביותר לסרט ׳חלטורה אחרונה׳״.

״בזכות עשייה קולנועית רגישה ומדוייקת, הסרט מוביל את סיפורו בעדינות, באיפוק וביד בטוחה. התסריט מתפתח ומתגלגל באופן מקורי ומפתיע. הבימוי החכם חושף את עולמה הפנימי של הגיבורה באמצעים קולנועיים מרשימים, ומחבר אותנו לתחושותיה גם כשאינה מבטאת אותן במילים. על בימוי מוקפד, כתיבה איכותית ושפה חזותית עשירה, חבר השופטות בוחרות להעניק את פרס הבימוי לסרט ׳עדשה׳״.

 ״כוחו של הסרט טמון בבחירה קולנועית מקורית ומעוררת מחשבה, המצליחה דרך נקודת מבט אינטימית להציף שאלות משמעותיות על פניה של החברה הישראלית כיום. במקום להכתיב תשובות, הסרט מזמין את הצופה להתבונן, לערער ולגבש את עמדתו בעצמו. יוצרי הסרט מצליחים לשלב בעשייתם הומור חכם ומפתיע, המאפשר לעסוק בנושא דרמטי וכבד באופן נגיש, ובכך מעצימים את אמירתם החברתית הנוקבת. על כן, חבר השופטות בוחר להעניק ציון לשבח לסרט ׳2:30 דקות ב-5 שקלים".

״סרט אנושי וכנה, שנגע בליבנו באופן מיוחד. הסרט מצולם נפלא, בנוי ברגישות ובביטחון, ונשען על משחק מצוין של הילדה הגיבורה, שמצליחה לשאת על כתפיה עולם רגשי שלם באיפוק ובטבעיות. הכתיבה המדויקת והבימוי הכנה משתלבים יחדיו לעשייה עדינה ומלאת חמלה. הסרט מזכיר את כוחו של הקולנוע לעורר הזדהות, רגש ומחשבה. על כן, חבר השופטות בוחר להעניק ציון לשבח לסרט ׳ירוס׳״.

״יתוש חסר רחמים שעקיצתו הופכת למפלצתית, מאיים לנפץ את השגרה החלולה של הבורגנות בשכונות היוקרה שמשתלטת בהתמדה על ישראל. "משהו עם יואב" מתאר את עולמו המוזר של הייטקיסט צעיר, המנסה בכל כוחו למצוא היגיון בעולם שאיבד כל היגיון. הסרט מרקד ביצירתיות בין הומור אירוני, אטמוספרת פרנויה לינצ'אית אפלה ושפע של מקוריות״.

״מה שנראה כסרטון ביתי ישן מיום הולדתה של ילדה, המסתים בתמונה משפחתית משותפת, משוחזר שוב ושוב באופן מפתיע וכפייתי, תוך שינויים קטנים אך משמעותיים. באופן מעורר הערכה, הסרט בוחר בטון מאופק ומורכב, שאמנם יתסכל את הציפייה לפתרונות ברורים, אך מתגמל בהצטברות מעודנת של פרטיו ובהרהור דק שהוא מציע על הבניית הזיכרון״.

״סרטה של נגר סופי הופך את הדיוקן העצמי של האמנית למראה עוצמתית, המשקפת את חוויותיהן של אינספור נשים איראניות צעירות שקולותיהן וזהויותיהן נתונים לאלימות, מחיקה והשתקה. באמצעות שפה חזותית מקוטעת המבוססת על קולאז', כזו המאמצת הפרעות, עיוותים ואת האסתטיקה המבריקה של דימויי מגזינים, סופי מייצרת מהלך של בחינה עצמית, המתעמת עם הפריווילגיות והמורכבויות של אישה איראנית שמצאה מקלט בארצות הברית״.

הסרט מציג לצופים חזון דיסטופי על עולם שבו ניתן לקבל כמעט כל דבר במחי כף יד. כולנו רגילים כבר לדקלם שהצורה היא התוכן, אבל הפרויקט הזה מציג חידוש מתבקש לתקופתנו: איחוד משולש בין הצורה, התוכן, ואופן הביצוע. הסיפור הבועט מבקש לשים זרקור על השלכות השימוש בטכנולוגיות החדשות, והיוצרים בהחלט מגבים את המילים שלהם במעשים. בקומת הקרקע של העשייה: אנימציה מהודקת, ארט נוצץ וסינמטוגרפיה מהוקצעת. בקומה השניה: שכבה של גליצ'ים וארטיפקטים בכלי בינה מלאכותית. השילוב הייחודי הזה מייצר בדיוק את תחושת הניכור הדיגיטלית ממנה מזהירים היוצרים. הצורה ההומנית מתאימה למסר ההומני, ומבוצע על ידי בני אדם, ולמענם.

יצירה שמצליחה להיות אישית וחושפנית, ובאותו זמן מעוררת הזדהות. היוצרת מוצאת דרכים חדשות להשתמש באישי כחומר גלם. הצופה מגויס להיכנס לנעליה בעזרת כלי המבע האינטראקטיביים. עם עיצוב חזותי מדויק, רגעי אנימציה אינטראקטיבית מקוריים, וצמתי החלטה בלתי אפשריים, היוצרת מבקשת להציב מראה לסביבתה. באופן אמיץ, מצחיק, ופתוח, היוצרת מנכיחה את עצמה, את הפחדים שלה, ואת תחושת הזרות שלה במרחב שמנסה לצמצם אותה. העבודה מתחילה כמסע בירוקרטי אבסורדי נוסח אפריים קישון, וממשיכה כאמירה חברתית רהוטה, מצחיקה ושובת לב. אמירה על חוסר היכולת שלנו כיחידים לראות את הזולת כמו שהוא וללא הנחות מוקדמות. אבל לא פחות חשוב, על השאיפה הבלתי אפשרית של החברה הישראלית להומוגניות.